חיי שרה//מלאך לפניך: לשחרר את הצורך בשליטה

יש רגעים בחיים שבהם אנחנו עומדים לפני דרך חדשה: שליחות, החלטה, אדם שאנחנו רוצים להשפיע עליו או מציאות שעדיין לא ברור כיצד תסתדר. אנחנו מתכננים, מחשבים צעדים, ולפעמים מרגישים שכל הצלחת הדרך מונחת על הכתפיים שלנו.

אבל בפרשת חיי שרה מסתתרת תזכורת שיכולה לשנות את הדרך שבה אנחנו ניגשים למשימות החיים.

אברהם אבינו שולח את אליעזר עבדו למצוא אישה ליצחק. אליעזר מבין את גודל האחריות ושואל: מה יקרה אם האישה לא תרצה לבוא? הרי אפשר לחפש, להתאמץ ולשכנע, אבל אי אפשר להבטיח שאדם אחר יסכים.

אברהם משיב לו:

״ה’ אלוקי השמים… ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם״.

שימו לב למילה ״לפניך״. אברהם לא מבטיח רק שהקב”ה יעזור לאליעזר במהלך המסע, אלא שהמלאך יישלח לפניו. עוד לפני שאליעזר יגיע למקום ויתחיל לפעול, הקב”ה כבר יכין את הדרך. ההכנה האלוקית קודמת להשתדלות האנושית.

ואכן, אליעזר מגיע לבאר, מתפלל לה’ ומבקש סימן שיוביל אותו אל האישה המתאימה. ואז מתרחש רגע מופלא:

״ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת״.

עוד לפני שאליעזר מסיים את תפילתו, רבקה כבר מופיעה. ההכנה שעליה דיבר אברהם מתגלה לנגד עיניו: המלאך כבר הקדים אותו, והקב”ה כבר הוביל את הדברים.

אלא שהסיפור עדיין לא הסתיים. לאחר שאליעזר פוגש את רבקה ומגיע לבית משפחתה, הוא מספר להם את השתלשלות השליחות. דווקא שם מתגלה שינוי מעניין: אברהם אמר ״ישלח מלאכו לפניך״, ואילו אליעזר מספר: ״ה’… ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך״.

מדוע הוא משנה את הניסוח?

יש הבדל בין ״לפניך״ ל״אתך״. ״לפניך״ מבטא הכנה מוקדמת – הקב”ה מקדים את האדם ומכין עבורו את הדרך. ״אתך״ מבטא ליווי וסיוע אלוקי במהלך הדרך עצמה.

אליעזר כבר חווה את ההכנה המוקדמת, אך כשהוא עומד מול משפחת רבקה ומבקש את הסכמתם, הוא אינו מציג את הדברים כאילו הכול כבר הוכרע מראש. הוא משאיר מקום לרצונם ולבחירתם. גם כאשר הקב”ה מכין את הדרך, אין פירוש הדבר שהבחירה החופשית של האדם מתבטלת.

וכאן טמון מסר עמוק: האדם אינו צריך לבחור בין השתדלות לבין ביטחון. הוא נדרש לעשות את חלקו, ובו בזמן לזכור שההצלחה אינה תלויה רק בו.

אם המלאך כבר הולך לפני אליעזר, מדוע הוא צריך לצאת למסע, להתפלל, לחפש סימנים ולנהל שיחות עם משפחת רבקה?

מפני שאמונה אינה פוטרת את האדם מעשייה. היא מעניקה לעשייה שלו משמעות אחרת. האדם צריך לפעול, להתאמץ, לדבר ולנסות, אבל לזכור שההשתדלות שלו היא הכלי להצלחה, ולא המקור שלה.

יש הבדל בין מי שעובד קשה מפני שהוא מרגיש שהכול תלוי בו, לבין מי שפועל מתוך ידיעה שהוא שליח. הראשון נושא על כתפיו את כל כובד התוצאה; כל עיכוב מערער אותו וכל סירוב מפחיד אותו. השני עושה את המוטל עליו ברצינות, אך יודע שיש בעל הבית לעולם. הוא אינו מוותר על אחריותו, אבל גם אינו לוקח על עצמו אחריות שאינה שלו.

הנקודה הזאת מתחדדת כשהשליחות מגיעה אל בני אדם אחרים. אליעזר אינו יכול להחליט בשביל רבקה או להכריח את משפחתה להסכים. ובכל זאת, הוא יודע שהקב”ה הוביל אותו עד לכאן. לכן הוא אומר: ״ה’ הצליח דרכי״. הוא אינו מייחס את ההצלחה לכישרון השכנוע שלו או לתכנון המדויק שלו, אלא מכיר ביד המכוונת שמאחורי הדברים.

וזה אחד האתגרים הגדולים שלנו: לעשות את המקסימום, בלי להרגיש שאנחנו חייבים לשלוט במקסימום.

כמה פעמים אנחנו נכנסים לשיחה בתחושה שאנחנו חייבים למצוא את המשפט המדויק שיגרום לאדם שמולנו להסכים? כמה פעמים אנחנו מנסים לשלוט בתגובות של אחרים ובתוצאות שעדיין לא הגיעו?

אבל אולי אנחנו רואים רק חלק קטן מהתמונה, בעוד הקב”ה רואה את כולה. ייתכן שהעיכוב שאנחנו חוששים ממנו הוא חלק מהכנת הדרך, וייתכן שיש דברים שמתרחשים מאחורי הקלעים ואיננו יכולים לראות עדיין.

אין פירוש הדבר שכל מה שנרצה יקרה בדיוק כפי שדמיינו. אלא שאנחנו יכולים לדעת שאיננו לבד במערכה. עלינו להיות נאמנים לשליחות, לעשות את מה שביכולתנו, להתפלל ולהניח לקב”ה להוביל את מה שאינו בידינו.

זהו המסר של אברהם לאליעזר, ושל הפרשה גם אלינו: אל תפחד לצאת לדרך רק מפני שאינך יודע איך היא תסתיים. צא, פעל, השתדל והתפלל, אבל זכור שלפעמים המלאך כבר הולך לפניך.

צידה לדרך

אתה עדיין לא רואה את הדרך, אבל זה לא אומר שהיא לא מוכנה. אתה עדיין לא יודע מי יסכים ואיך הדברים יסתדרו, אבל זה לא אומר שהכול תלוי בך.

התפקיד שלך הוא ללכת בנאמנות בתוך המסלול שהקב”ה כבר הכין לך מראש.

רוצה לקבל כלים של בטחון בה׳ לחיי היום יום? מוזמנת לתכנית אמונה ובטחון ממש כאן

פוסטים דומים

כתיבת תגובה