תולדות // הטבע אינו המילה האחרונה

הטבע אינו המילה האחרונה

פרשת תולדות נפתחת בפסוק שנשמע כמעט מיותר: “אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק”. אם כבר נאמר שיצחק הוא בן אברהם, מה צריך להוסיף שאברהם הוליד את יצחק?

רש״י מסביר שהכפילות באה לענות לליצני הדור. שרה חיה עם אברהם עשרות שנים ולא ילדה. ואז, זמן קצר אחרי שנלקחה לבית אבימלך מלך גרר והוחזרה משם בשלום, היא נתעברה. הליצנים מיהרו למסמר את הקשר: יצחק הוא בנו של אבימלך. מה עשה הקב״ה? עיצב את קלסתר פניו של יצחק דומה במדויק לאברהם, עד שהכול ראו והעידו: אברהם הוליד את יצחק.

אבל מאחורי הלעג הסתתרה בעיה אמיתית: לפי חוקי הטבע, שרה בכלל לא יכולה הייתה ללדת. היא הייתה בת תשעים ואברהם בן מאה. גם כשאברהם הביט למזלות, נאמר שם שלא יהיה לו בן. לידתו של יצחק לא הייתה אירוע נדיר. היא הייתה בלתי אפשרית. ודווקא בנס הזה בוחרת התורה לפתוח את סיפור חייו.

מכאן ההוראה לכל הדורות: יהודי לא צריך להתרשם יתר על המידה ממגבלות הטבע. הקשר שלו לקב״ה אינו עובר דרך חוקי הטבע. כשהוא מתעורר בכל כוחות הנשמה לעשות את רצון ה׳, בלי לתת להפרעות של הגוף והיצר למנוע ממנו, הוא יכול להתעלות גם מעל מגבלות הטבע, ברוחניות ואף בגשמיות.

זו לא הבטחה שכל משאלה תתממש, וגם לא רשיון לוותר על השתדלות. זו שאלה אחרת לגמרי: מי החליט שזה בלתי אפשרי?

כולנו מכירות את המשפטים האלה בגרסאות שונות: “אצלי זה לא ילך”. “אני לא מהסוג הזה”. “אחרי כל מה שעברתי, זה כבר לא ישתנה”. לפעמים אלה חישובים ריאליים. ולפעמים זה בדיוק הקול של ליצני הדור, הקול שממהר להכריז סגור על מה שנראה לו סגור.

יצחק אבינו נולד בניגוד מוחלט לכל חישוב. ההתחלה שלו עצמה היא ההכרזה: העם הזה לא חי רק לפי חוקי הטבע. כשיהודי מתעורר לעשות את רצון ה׳, הוא מגלה כוחות שלא היו כתובים באף מפת מזלות. ולפעמים, גם המציאות עצמה מעדכנת את החישוב שלה.

הליצנים של אותו דור ראו את פניו של יצחק והשתתקו. את התשובה הזאת אפשר לתת גם לקולות הליצנים שבתוכנו.

רוצה לקבל כלים של בטחון בה׳ לחיי היום יום? מוזמנת לתכנית אמונה ובטחון ממש כאן

פוסטים דומים

כתיבת תגובה