פרשת בשלח | הסוד של המן
איך היינו רוצים הבטחה לפרנסה?
הבטחה שיהיה מה שצריך, שנקבל מה שמדויק, שנוכל לשחרר כתפיים ולסמוך.
בענייני פרנסה אנחנו בפלונטר: רוצים לעשות, להרגיש יעילים, משתדלים,
אבל לא רוצים שכל האחריות תהיה עלינו כי זה מלחיץ… מה עושים?!
בפרשה שלנו עם ישראל מקבל את המן.
לחם מן השמים שניתן להם מדי בוקר במדבר. כל בוקר מחדש הם קיבלו בפתח הדלת ‘מנה אישית’ – ‘עומר לגולגולת’.
נשמע מדהים! הפרנסה מגיעה עד הדלת, בדיוק מה שצריך. לא? זו השאלה…
מי שהצליח לסמוך ולבטוח, היה רגוע, כל יום, כל היום.
הוא לא צריך לטרוח, והאוכל מובטח.
אבל מי שלא בטח בה’ שהאוכל יגיע גם מחר,
היה דרוך מרגע קבלת המן עד שהוא ראה למחרת את המן שוב מונח בפתח הבית.
לנו אין מן, ואנחנו עובדים ופועלים ועושים, אבל גם לנו יש את הסוד הזה בדיוק.
“זוהי השלימות האמיתית בביטחונו של יהודי בקב”ה: לא רק במקרים שאינו רואה אפשרות למציאת פרנסה על פי דרכי הטבע,
שאז כאילו אין לו ברירה ובוטח בקב”ה שידאג לפרנסתו באופן נסי, כדוגמת ירידת המן במדבר – אלא אפילו כאשר הוא עושה כלי בטבע (משום שכך ציווה הקב”ה), הרי שמונח בתודעתו שפרנסתו היא (בעיקרה) “לחם מן השמים” – בלי כל קשר לדרכי הטבע.”
האמת? גם את הפרנסה שלנו אנחנו מקבלים רק מה’.
באמת, גם היום כשאנחנו עובדים, ופועלים ועושים, מה שיתן לנו את השקט הנפשי זה הידיעה שה’ הוא זה שנותן לנו את הברכה, והעשייה שלנו היא רק שלב (חשוב, אבל שלב!) בדרך.
כמו אז במדבר גם היום אנחנו מקבלים את השפע שלנו והפרנסה שלנו היישר מידיו של הקב”ה.
ככל שנצליח לסמוך יותר, לבטוח יותר, ולזכור את זה ביום יום – הברכה תהיה גדולה יותר, והשמחה קלה יותר!
אנחנו מתאמצים אבל לא כי זה תלוי בנו. מי שדאג לנו אתמול ידאג לנו גם מחר.
מי שנתן לכל ישראל עזרה וישועה, יעזור ויושיע גם מחר. אנחנו עושים מה שצריך. אבל האחריות לתוצאה? לא עלינו.
הוא נתן והוא יתן. ועכשיו – אפשר לנשום.
צידה לדרך:
כל עשיה שאנחנו עושים היא לא מתוך ‘אחריות’, כאילו הכסף והפרנסה תלויים בנו.
אנחנו פועלים ועושים (כל מה שצריך!),
אבל השפע – רק מה’. כי הוא אוהב אותנו!
